ניתוח טכני הינו חקר הנתונים שנוצרים על ידי פעילות השווקים ועל ידי התנהגות ופסיכולוגיה של המשתתפים והמתבוננים בשווקים. מחקר מסוג זה מיושם בדרך כלל כדי לאמוד את ההסתברויות למסלול עתידי של מחירים עבור שוק, השקעה או ספקולציה, על ידי פירוש הנתונים בהקשר תקדימי. (מתוך חוקת ה-MTA)
השוק הפיננסי היא הזירה (אם כי לא בהכרח פיזית) בה נסחרים ניירות ערך. ניירות ערך, "נכסים פיננסיים", הן בדרך כלל תביעות חוזיות ל"נכסים ריאליים" ולפיכך, הם מייצגים את אותם נכסים ריאליים. לכן, אנליסט, כדי לגבש תחזית, יכול לנתח את הנכס הריאלי על ידי "ניתוח פונדמנטלי" ו / או את הנכס הפיננסי על ידי "ניתוח טכני.
דוגמא :
חברה ציבורית לייצור משקאות
| נכס ריאלי: |
הנכס הריאלי של החברה, עסק לייצור משקאות, משקיע בעסק, כגון: שכירות או רכישת נדל"ן לעסק, רכישת ותחזוקת ציוד, חומרי גלם, משכורות, פרסום, השקות מוצרים חדשים, וכדומה. ערך הנכס הריאלי מושפע מגורמים רבים, כולל מצב החברה עצמה, מצב השוק בו היא פועלת (לקוחות, מתחרים, וכדומה) ומצב המשק בכללותו, וכן לכל אחד מהגורמים האלה מספר גורמים המשפיעים עליו.
|
| נכס פיננסי: |
כאשר ברצון חברה לגייס כספים לפיתוח העסק, ברשותה האפשרות למכור אחוזים מהחברה לציבור המשקיעים באמצעות הנפקת מניות. מניות החברה, המייצגות בעלות בחברהלייצור המשקאות, הן הנכס הפיננסי של החברה. מניות אלו נסחרות בבורסה לניירות ערך, ובהתאם לביקוש והיצע שווי המניות של החברה עשויות לעלות או לרדת. |
למרות שהנכס הפיננסי (מניית החברה) מייצג את הנכס הריאלי (עסק החברה) הם אינם בהכרח מסונכרנים בשוויים בכל עת נתון. לכן, למרות שהנכס הריאלי מרוויח הנכס הפיננסי עלול להפסיד מערכו, וכן להיפך.
|
מדוע הנכסים הריאליים והנכסים הפיננסיים המייצגים אותם אינם מסונכרנים בשוויhם?
נכס ריאלי מייצג שווי נוכחי נכס פיננסי מייצג שווי פוטנציאלי
|
באופן כללי, משקיע רוכש או מוכר נכס פיננסי על סמך הציפייה של עליית או ירידת השווי שלו. אם המשקיע סבור כי הנכס הפיננסי כפי שהינו מתומחר כיום שווה לערך הנכס הריאלי שהוא מייצג, לא יהיה לו טעם לרכוש אותו, היות ולא תהיה לו הזדמנות להפיק רווח. לכן, באופן כללי, המשקיע ירכוש נכס פיננסי רק כאשר הוא מצפה ששוויו יעלה וימכור נכס פיננסי כאשר הוא מצפה ששוויו ירד. וכן, ביצוע עסקה זו עצמה משפיעה על שוויו, על ידי תרומתו של המשקיע למכלול הביקוש והיצע.
ביקוש מייצג את הקונים; היצע מייצג את המוכרים.
| ביקוש: |
כאשר ישנם יותר קונים ממוכרים, יוותרו מוכרים ללא קונים. אם מוכרים אלה ממש ירצו למכור, הם יצטרכו להוריד את מחיר ההיצע שלהם עד שימצאו קונה מוכן, או שיהיו תקועים אם הנכס.
|
| היצע: |
כאשר ישנם יותר קונים ממוכרים, יוותרו קונים ללא מוכרים. אם קונho אלה ממש ירצו לקנות, הם יצטרכו להעלות את מחיר הביקוש שלהם עד שהם מוצאים מוכר מוכן, או שיוותרו ללא הנכס.
|
לפיכך, המחיר בשוק חופשי הוא התוצאה הטבעית של "ביקוש והיצע".
| מחזור הביקוש והיצע והסטת הערכים: |
| 1. |
בשלב מסוים, הנכס הפיננסי והנכס הריאלי אותו הוא מייצג הינם שווי ערך.
|
| 2. |
בשל הערך העתידי של הנכס הריאלי-על פי תפיסת המשקיעים-מחיר הנכס הפיננסי, בהתאם, מתחיל לנוע, על פי הביקוש והיצע.
|
| 3. |
באופן בלתי נמנע-הודות לנטייה האנושית להגזים-מחיר הנכס הפיננסי נע "רחוק מדי", מעבר לערך של הנכס הריאלי.
|
| 4. |
כאשר נרגעים הרוחות והאבק שוקע, המשקיעים תופסים שמחיר הנכס הפיננסי שוב באי-התאמה לנכס הריאלי אותו הוא מייצג, והם, בהתאם, משנים את הפוזיציות שלהם, אשר מניע את המחיר חזרה לכיוון הנגדי, כלפי ערך הנכס הריאלי.
|
| 5. |
אולם, בדרך כלל, שוב, המחיר לא נעצר בשוויון, אלא, כגומייה מתוחה, המחיר נורה, מעבר לשוויון, בכיוון הנגדי. וכמו גומייה מתוחה, ככל שמחיר הנכס הפיננסי סוטה רחוק יותר בכיוון האחד, כך גם הסיכוי שהוא יורה, באותה מידה, בכיוון הנגדי. לפיכך, באופן תמידי, ערך נכס פיננסי נע בין שתי הקטבים למחיר הנכס הריאלי אותו הוא מייצג. |
| השפעת השוק הפיננסי על נכס פיננסי אינדבידואלי |
כפי שעיקורן הביקוש וההיצע מניע את הערך של נכס פיננסי, באופן בלתי תלותי בנכס הריאלי, ומייצר אי-שוויון, כך גם ביקוש והיצע מניע את השוק הפיננסי כולו. לפיכך, כיוון תנועת המחירים בשוק הפיננסי יכול להשפיע על תנועת המחיר של נכס פיננסי אינדיבידואלי, ללא קשר לערך הנכס הפיננסי התואם.
| עקרונות יסוד של ניתוח-טכני |
| 1. |
השוק הינו מנגנון ניכוי. הוא כולל את כל המידע הידוע אשר ישפיע על ערך הנייר, ולכן כבר משוקלל במחיר. כאשר מידע "חדש" מגיע לידיעת הציבור, זה כבר ידוע זמן רב לקבוצת אנשים שפעלו על פי מידע זה. פעילות זאת משפיעה על המחיר לפי עיקרון ה-,ביקוש והיצע, ומהות המחיר, אם כן, מנכה כל פיסת מידע חדש, אשר אוטומאטית מתגלם בו.
|
| 2. |
לפיכך, השוק הינו מחוון כלכלי מוביל. השוק אמור להגיע לתחתית לפני שהמיתון הריאלי מתחיל (שכן, מכלול המידע הקיים, המתגלם במחיר שבו נסחר הנייר-בהתאם לפוטנציאל העתידי שלו, ולא ערכו הנוכחי-כבר משקף את המיתון, אשר, רשמית, עוד לא "הגיע"). כמו כן, השוק אמור להגיע לפסגה לפני שהכלכלה הריאלית הגיעה לשם (שוב, מכיוון שמשקיעים קונים נייר לפי הפוטנציאל שבו-ולא בשביל הערך הנוכחי) הפסגה כבר מתגלמת במחיר, המשקף, כמחוון מוביל-את הפסגה (ולכן מאוחר מידי למי שמחוץ לשוק להצטרף), לפני שהכלכלה הריאלית הגיעה לשם.
|
| 3. |
השוק מונע על-ידי ביקוש והיצע—לולא כן, השוק לא ינוע.
|
| 4. |
מחירים נעים במגמות. הנחה זו היא תולדה של חוק תנועה הראשון של ניוטון: גוף נותר במצב של מנוחה או תנועה אחידה (מהירות קבועה), אלא אם כן הוא נפעל על ידי כוח חיצוני לא מאוזן. במציאות הפיננסית, כל עוד אין גורם (חדש) שיכול להשפיע על המחיר, לגרום לו לסטות מהכיוון הנוכחי שלו (על פי מכלול הגורמים הנוכחיים), התנועה שלו תישאר קבועה, כלומר, תמשיך בכיוון הנוכחי.
|
| 5. |
רבותי, ההיסטוריה חוזרת. טבע האדם אינו משתנה. המפתח להבנת העתיד היא ע"י לימוד העבר-העתיד הוא הישנות העבר. תבניות גרף, למשל, אשר זוהו ומוינו על ידי מנתחים וחוקרי שוק במהלך המאה האחרונה, מגלמות תמונות מסוימות-המשקפות את פסיכולוגיית השוק--המופיעות בגרפים אף היום. |
| הנחות -יסוד ניתוח טכני בפועל -המחזור: |
שלב ראשון—מניות עידית
שוק שורי מתחיל להגיח, בהדרגתיות, עלגבי אפר השוק הדובי. המשקיעים מתוסכלים, מדוכאים ומפחדים. המניע הרגשי מתחיל בפחד. המשקיעים, הודות לפחדם מהפסדים נוספים, נוטים לרכוש מניות “blue chip”, "מניות עידית", שלפי הדגרת הבורסה של ניו-יורק, הינן מניות של חברות בעלות מוניטין לאומי לאיכות, אמינות, והיכולת לפעול ברווחיות בזמנים טובים ורעים. לפיכך, תיאורטית, השלב הראשון בשוק שורי מובל על ידי מניות העידית.
שלב שני—מניות משנה
כך, עם חלוף הזמן--משקיעים מתחילים (שוב) להרוויח, וכן לרכוש ביטחון בבורסה הודות לרווחיהם עם מניות העידית. הודות לביטחון זה-ביטחון אשר רכשו הודות לרווחים עם מניות העידית-משקיעים, לא חשים את הצורך בלהתחבא מאחורי ההגנה החמה של מניות העידית, מתחילים לבצע רכישות של מניות בעלות איכות פחותה משהו, "מניות משנה", בתקווה לקבלת תשואות גבוהות יותר. לפיכך, בשלבים הבאים, מניות איכותיות--אך לא מניות העידית, האיכותיות ביותר--מתחילות לעלות, ולהוביל את עליות השוק.
שלב שלישי—מניות זבל
תהליך זה חוזר על עצמו: באותו דפוס שבו הביטחון המחודש של המשקיעים,כתוצאה של רווחיהם עם מניות העידית--מניות באיכות ראשונה--הניעה אותם לרכוש מניות באיכות משנית, לרווחים גבוהים יותר, כך גם הרווחים הגבוהים יותר של מניות המשנה מניעים אותם לרכוש מניות בעלות איכות פחותה אף מהן, אשר מספקות פוטנציאל לתשואות גבוהות עוד יותר, שכן, המניות הפחות איכותיות זולות יותר ומחיריהן נעות במהירות רבה ממחירי מניות איכותיות יותר, אשר כבר מיצו יותר מערך הפוטנציאל שלהן.
בפרדיגמה פרדוקסית זו, ככל שהמשקיעים רוכשים יותר ביטחון בשל תשואות גבוהות יותר, הודות למה שהתחיל עם מניות באיכות גבוהה יותר בשלב קודם, התיאבון הגדל שלהם מניע אותם לרכוש מניות באיכות נמוכה יותר, בחיפוש אחר תשואות גבוהות עוד יותר. פרדוקס זה-ככל שהתשואות עולות איכות המניות הנרכשות יורדת-הינו טבע השוק. מה שהתחיל עם מדיניות השקעות שמרנית במיוחד, אולי אפילו בשמרנות יתר, מסתיים בחוסר מדיניות פוחז. לכן, בעוד מניות עידית מובילות את השלב הראשון של שוק שורי, מניות זבל מובילות את השלב הסופי. בשלב זה, המשקיעים ירכשו כל מה שתזרוק לעברם. התנהגות זו משקפת את הציפיות הממשיכות ועולות. ככל שציפיות אלו מתגשמות, כך הן ממשיכות לעלות ויוצאות מכל דמיון של שליטה. מה שהחל בזהירות מופרזת, עם המוטיבציה הרגשית של פחד מפנה את מקומו לפוחז, עם המוטיבציה הרגשית של חמדנות. בשיכרון החושים של שוק, אשר מתיקותו מבחילה כפרי מרקיב, כאשר כולם עושים כסף, נראה שהחגיגה לעולם לא תיגמר. כל השקעה בשוק נראית עדיפה על מזומן עצל, היושב ולא עושה כלום, הנותן את התחושה של אובדן של רווחים דמיוניים, תרתי משמע. באווירה זו, הציבור מנצל את כל משאביו ומושקע לחלוטין, וחלק ממנו, אף הוציא הלוואות למימון השקעות אלה.
כאשר השוק מגיע לכל שיא אפשרי, כאשר הציבור מושקע לחלוטין ונותר ללא כסף עימו הוא יכול לבצע רכישות נוספות, ובכך לייצר ביקוש, התומך במחירים מוגזמים ומלאכותיים, הוא מתחיל לאבד אוויר. בניגוד לתחילתו של שוק שורי-אשר פותח ברכישת המניות בעלי האיכות הגבוהה ביותר, וככל שהוא עולה, איכות המניות הנרכשות פוחתות-בקצה השני של הספקטרום, באופן סימטרי, בשוק הדובי, מכירת המניות מתחיל במניות בעלי האיכות הנמוכה ביותר-הספקולטיביות ביותר-וככל שהשוק קורס, איכות המניות הנמכרות עולה-חזרה כלפי התחתית. פסגת השוק הינה שיא האופטימיות, ותחתית השוק הינה שיא הפסימיסטיות.
כך, השוק, המושפע מבני אנוש המניעים אותו, סחור, סחור, מונע על ידי תכונות אנושיות – פחד וחמדנות – גלגל בלתי נמנע, המסתובב שוב ושוב, עם אותו התסריט, לאורך כל ההיסטוריה המפוארת והנוראית שלנו. אחרי הכול, השוק זה אנחנו.
שוורים עושים כסף; דובים עושים כסף; חזירים נשחטים.
כאשר הציבור מייצר ביקוש התומך במחירים מופרזים בפסגת השוק, קבוצה מצומצמת של אנשים מייצרים את ההיצע. הציבור הרחב בדרך כלל לא מתעסק בשוק ההון, היות וזה הרי לא תחומו. מתי הוא מצטרף? הציבור צופה במהדורות החדשות, בהן הוא מוצף בחדשות טובות על כמה שהשוק עולה, ואולי לאי אילו מהם יש חבר או שניים שעשו ככה כסף קל. הסולידיים יותר, בעלי האופי החזק, לא יושפעו כל כך מהר, לכן הם לא יצטרפו בחדשות החיוביות הראשונות, אולי אף לא בשניות. אולם, בנקודה מסוימת, לאחר שישבו ערב ערב וקיבלו את המנה היומית של שטיפת מוח על המצב המעולה של השוק, והחבר ההוא שעשה קופה, וההוא ששילם את המשכנתא, וההוא שקנה אוטו חדש, וההוא... נופל להם האסימון: הם מפסידים את גלי העליות המטורפים, ובפאניקה הם מדביקים את הפערים, משקיעים כאחוזי תזזית. אולם, מה שהם לא יודעים זה שכבר מאוחר מידי: השוק מגיע אל שיאו, וכספינה טובעת, היא נישאת על, על, רק כדי לשקוע אל קור מצולות האופל.
אפילו ילד יודע שכדי להפיק רווח צריך למכור במחיר גבוהה יותר מאשר זה שנרכש. ובכל זאת, הציבור פועל להיפך. ככל שהשוק עולה יותר-כלפי הפסגה-ונהיה יקר יותר, כך יותר הציבור קונה; וככל שהוא יורד יותר-כלפי התחתית-ונהיה זול יותר, כך יותר מוכר הציבור.
הציבור קונה ביוקר ומוכר בזול. אובייקטיבית, זה נשמע מטורף, אך למי יש את האומץ לקנות לאחר ירידות והפסדים? האינסטינקט הוא להיכנס לבונקר, לשרוד. זה הרי מלחמת גוג ומגוג.זה סוף העולם. השמיים נופלים. כמו כן, מי מסוגל למכור לאחר עליות ורווחים? בשיכרון חושים של עליות גבוהות ורווחים מטורפים אנשים רוצים להאמין שזה ימשיך לעולם. מי רוצה לחשוב על איך החיים היו לפני כן? זהו, החלטנו, אנחנו כבר לא חוזרים למציאות האפרורית ההיא! אך, זה בדיוק מה שעושה ה-“Smart Money”, ה-"כסף החכם". כאשר הציבור יצר את הביקוש בפסגת השוק, רגע לפני קריסתו, מי סיפק לו את ההיצע? הכסף החכם, אותו קבוצה קטנה של אנשים שיודעים מהו הערך האמיתי של מניות חברה-בעליה, מנהליה, אנליסטים בעלי משמעת (שלא נסחפו לאחר ההמון) והמקורבים לכול אלה-היא זו המייצרת את ההיצע. פראיירים רוצים לשלם להם כפול משוויו? בבקשה. קחו. ממילא, הכסף החכם יודע משהו שהציבור לא יודע: ניפגש בסיבוב. כסף חכם לא נגרר אחרי הטרנדים. הוא למד מההיסטוריה. ומדוע הוא נקרא "כסף חכם?" כי מי אתם חושבים מחכה בתחתית השוק, לאסוף את אותן מניות-שנחטפו בפסגה כמו לחם ומים לפני מלחמת עולם- ובתחתית נזרקות כמו זבל? ה-"כסף החכם." מי מספק להם מניות בחצי-חינם? כול השאר. "כסף חכם" קונה כשאחרים לא רוצים לקנות ומוכר כשאחרים לא רוצים למכור; הציבור קונה כשכולם קונים ומוכר כשכולם מוכרים.
|
